מתי מתבגר זקוק לטיפול נפשי?
לא כל שינוי במצב הרוח הוא הפרעה, ואין צורך לחכות לקריסה מלאה לפני בקשת עזרה. מתבוננים בעוצמת השינוי, במשכו, בהשפעתו על התפקוד ובמידת החריגה מהדפוס הרגיל של המתבגר.
סימנים שמצריכים הערכה
- נסיגה מתמשכת ואובדן עניין במה שהיה מהנה.
- שינוי ברור בשינה, באכילה, בהיגיינה או בלימודים.
- חרדה או פחד שמגבילים את חיי היומיום.
- התפרצויות זעם מסוכנות או התנהגות פזיזה.
- דיבור על חוסר ערך, מוות או פגיעה עצמית.
- תסמינים שנמשכים שבועות או מחריפים במקום להירגע.
כיצד מציעים טיפול?
מדברים על תצפיות ספציפיות בלי אבחון או איום: "שמנו לב שאתה לא ישן ושהפסקת לפגוש חברים, ואנחנו רוצים להבין איך אפשר לעזור". מומלץ לתת למתבגר מרחב לבחור את המטפל או את פורמט המפגש, כשההורים נשארים אחראים על הבטיחות.
במצבי סיכון
כשיש כוונה או תוכנית לפגיעה עצמית, איום ישיר על אחרים, ניתוק ממציאות או חוסר יכולת לשמור על ביטחון, יש לפנות מייד לעזרה דחופה מקומית ולא להשאיר את האדם לבדו.
מאמרים בנושאים קרובים
הפרעת קשב וריכוז (ADHD)
כיצד מבדילים בין הסחת דעת זמנית לבין ADHD, ואיך נבנית הערכה מקצועית ומקיפה?
גיל ההתבגרות: עצמאות, זהות וגבולות
כיצד נשארים קרובים למתבגר, מציבים גבולות ובו בזמן מאפשרים לו לבנות זהות ועצמאות?
התקשרות וביטחון רגשי
כיצד הקִרבה להורים הופכת לבסיס שמאפשר לילד עצמאות, ולא למכשול בפניה?