כעס הוא רגש אנושי; אלימות היא התנהגות שדורשת גבול ברור. הבנת המשמעות שמאחורי הפיצוץ אינה מצדיקה אותו, אלא מסייעת להתערב בדרך שמפחיתה סיכון ומלמדת ויסות טוב יותר.
בשיא ההתפרצות
- עדיפות לבטיחות והרחקת כלים או אנשים מסכנה.
- שימוש במשפטים קצרים ובקול נמוך במקום ויכוח ארוך.
- לא לנסות לחלץ הודאה או התנצלות ברגע הפיצוץ.
- דחיית הדיון לאחר שהיכולת לחשוב חוזרת.
לאחר שהמצב נרגע
בוחנים את מה שקרה לפי סדר: מה קדם לכעס? מה היה הסימן הגופני הראשון? היכן אפשר היה לעצור? מה יקרה בפעם הבאה? לאחר מכן קובעים תוצאה הגיונית להתנהגות ובונים תוכנית קצרה וישימה.
מה הכעס עשוי לבטא?
כעס עשוי להסתיר בושה, פחד, השפלה, חוסר אונים או תחושת אי-ראייה. חלק מהמתבגרים מעדיפים להיראות חזקים וכועסים במקום להיראות זקוקים לעזרה או פגועים.
הבנת הצורך מאחורי ההתנהגות אינה מבטלת את הגבול: אפשר לומר "אני מבין שהרגשת מושפל, ובכל זאת אינני מאפשר הכאה". משפט זה משלב אמפתיה ואחריות.
מתי דרושה עזרה דחופה?
כשיש איום רציני, שימוש בנשק או בכלי, פציעות, פגיעה עצמית, אובדן שליטה חוזר או פחד ממשי בתוך הבית. במצב של סכנה מיידית יש לפנות לשירותי החירום המקומיים.